פסק-דין בתיק ת"א 221107-02

מבוא ורקע עובדתי;

תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת באירוע נפילה המהווה תאונת עבודה. הצדדים לתובענה נחלקו הן בשאלת הנזק והן בשאלת החבות, נוכח כפירתה של הנתבעת באירוע הנטען בכתב התביעה.

התובעת ילידת 1958 טוענת בכתב התביעה, כי בתאריך 02/01/1996 עת ירדה במדרגות שבבניין  במפעל שבבעלות ובחזקת חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: הנתבעת) בדרך לחדר האוכל, במקום המיועד למעבר העובדים, החליקה ונפלה על המדרגות ונחבלה קשות בפרקי ידיה.

בתצהיר עדותה הראשית נמסרה גרסה שונה במקצת, בזו הלשון : "ביום 02/01/1996 בשעה 12:00 לערך, יצאה התובעת מהבניין הראשי של הנתבעת בדרכה לחדר האוכל המצוי בחדרי המפעל שבחזקת ובבעלות הנתבעת דרך דלת המובילה לגרם המדרגות ביציאה של הבניין הראשי מכיוון מחלקת השליחויות והיציאה, בעת שפתחה את הדלת והתחילה לרדת בגרם המדרגות, מעדה, נפלה והחליקה על המדרגות, שהיו גם רטובות וחלקות באותה עת ונחבלה קשות בפרק ידה הימנית ובאגן.

אין חולק, כי התובעת נפגעה בתאונה באותו יום, כי התובעת הופנתה לבית החולים ושם דווח בחדר המיון ( נ/1) בעמוד הראשון " כאבים ביד ימין לפי דברי החולה היום בעבודה נפלה במדרגות" בהמשך בעמוד 2 צוין " היום הרגישה חולשה, נפלה ונחבלה ביד ימין" ובהמשך לבקשת התובעת ביום 07/01/96 הרישום המאוחר לעיל תוקן בזו הלשון:" האישה מציינת שחשה ברע, חולשה וחשש לעובר לאחר הנפילה ולא לפניה".

הנתבעת גורסת, כי יש להניח שהתובעת אכן נפלה בתאונה באותו יום, אלא שלטענה הסיבה האמיתית לנפילת התובעת הייתה קשורה במצב בריאותי /רפואי שלה (הרגשת חולשה ו/או סחרחורות) ולא בשום גורם חיצוני אחר. חולשה ו/או סחרחורות הן שהביאו לנפילתה של התובעת ולא ליקוי כלשהו במדרגות (עמ' 7-8 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת הצביעה על שורה ארוכה של סתירות ותמיהות בגרסת התובעת, זאת בהסתמך על האמור בעדותה הראשית של התובעת, בכתב התביעה ובחקירת עדי התביעה. כאשר אקדים ואומר, כי בחלק מהדברים יש ממש וחלק מהסתירות הן מלאכותיות ושוליות או ניתנות ליישוב. 

דיון והכרעה ;

עדי התביעה

העד המרכזי מטעם התביעה הינו מר אורי פלטניק, אשר עבד אצל הנתבעת משנת 1980 - 1998 ( עמ' 7 לפרוטוקול מיום 28/06/11, סעיף 1 - ת/2 ). מר אורי העיד באופן מרשים ביותר, בכנות, באובייקטיביות, והותיר רושם אמין ביותר. חשוב לזכור, כי מדובר בעד, שאין לו נגיעה לעניין הנדון, הוא אינו עובד בחברה תקופה ארוכה, אין לו תביעות כלפיה ואף לדבריו בעת שסיים את עבודתו אצל הנתבעת שולמו לו פיצויים מוגדלים ( עמ' 7, שו' 26-31, עמ' 8 שו' 1 וכן עמ' 17 שו' 20-25). העד אישר, כי אינו בקשר עם התובעת אך פרטי המקרה הוא זוכר שכן לדבריו " ש.ת. אני זכרתי כי זה היה משהו, איך אומרים, שלא קורה כל יום - (עמ' 9 שו' 8)". בעדותו האיר מר אורי פלטניק את עיני בית המשפט בדבר מצב המדרגות בעת האירוע, לדבריו ביום האירוע הוא עמד מול כניסת חדר האוכל הסמוכה לגרם המדרגות שבו נפלה התובעת, באותו יום היה יום גשום ולגרם המדרגות לא היה גגון. העד דבק בעדותו שבתצהיר ולפיה הוא ראה את התובעת רק לאחר שהיא נפלה, את הנפילה עצמה הוא לא ראה " ש.ת העד, מר פלטניק:  אני רק זוכר שראיתי אותה יושבת, כבר, על הרצפה (עמ' 10 שו' 28)". בעדותו לפני חזר העד בצורה ברורה על הדברים שמסר בתצהיר עדותו הראשית בין היתר מסר, כי התמונות של המדרגות שצולמו הינן אכן המדרגות בהן נפלה התובעת אולם המעקה שרואים בתמונות לא היה בזמן הנפילה של התובעת אלא הותקן לאחר האירוע. העד נשאל בחקירתו הנגדית, מדוע מצא לנכון לציין בסעיף 8 לתצהיר, כי התובעת לא אמרה לו שום דבר לגבי חולשה ממנה סבלה התובעת או סחרחורת ותשובתו היתה " כנראה, ששאלו אותי, האם שמעת ממנה כזה דבר? אז אמרתי, לא (עמ' 12 שו' 1-4)" בהמשך אישר העד שהכוונה, כי עו"ד שאל אותו אם שמע מהתובעת תלונה על סחרחורת או חולשה. עוד נשאל עד התביעה, לאן מובילות המדרגות נשוא ענייננו והוא אישר, כי מדרגות אלה מובילות אל הדואר ואל חדר האוכל ( עמ' 15 שו' 26-31). לסיום נשאל העד, האם באותם רגעים ירד גשם והוא השיב " ש.ת באותו רגע, כבר לא ירד,  באותו רגע, זה היה יום סגרירי ( עמ' 15-16 שו' 32, 1-5)".

לסיכום, מדובר בעד אמין, העיד ומסר את הידוע לו, ללא ניסיון להסתיר עובדות או להטות את המציאות. בהחלט ניתן לסמוך על מוצא פיו, ועדותו המהימנה, מהווה בסיס למסקנות העובדתיות הרלוונטיות למשפט זה.

עדות התובעת

התובעת נחקרה בשתי הזדמנויות בשאלת החבות לחוד ובשאלת הנזק לחוד (חקירה מיום 20/02/05 וכן מיום 22/06/11) בתמונה הכוללת, עדותה היתה סבירה בעיני, בית המשפט התרשם לחיוב מהאופן בו העידה, לא ניכר מעדותה כל תשובות מתוכננות או מניפולטיביות, אדרבא עדותה היתה קוהרנטית, ספונטאנית ומשכנעת. אם לסברת ב"כ הנתבעת נפלו בעדותה "סתירות" כאלה ואחרות, בעיניי אלה מקורן באי דיוקים טבעיים ואנושיים, הדברים ייאמרו ביתר שאת לנוכח העובדה, כי התובעת נתבקשה לשחזר אירוע שאירע לפני הרבה שנים כשבמרכזו חוויה טראומטית. מכל מקום לאחר בחינת הסתירות עליהן הצביעה הנתבעת, לא שוכנעתי כי סתירות אלה הקימו ספק מובנה בעדות אשר יש בכוחו לכרסם בגרסת התביעה ובסופו של יום היקף התהיות העולות מתוך כלל חומר הראיות איננו מותיר ספק בדבר התרחשות התאונה כפי שטוענת התובעת.

להלן נעמוד על הסתירות בעדותה של התובעת לשיטת הנתבעת ;

הטעם הראשון עליו ביקשה הנתבעת לבנות את קו הגנתה הוא השינוי המפתיע בגרסת התביעה בדבר מיקום הנפילה. לענין זה, הנתבעת ערכה השוואה בין הנטען בכתב התביעה ובתצהיר שם נטען, כי הנפילה אירעה במדרגות, אל מול תשובותיה בחקירתה הנגדית לפיהן למעשה התובעת לא החלה לרדת במדרגות.

סבורני, כי אין לייחס לשינוי זה כל חשיבות, התובעת אשר חשה בכאבים כתוצאה מהנפילה וחששה לגורל העובר (היתה בהיריון מתקדם) אינה יכולה מטבע הדברים לשחזר באופן מדויק את סדר הפעולות, ונשאלת השאלה האם יש לצפות מאדם שהיה מעורב באירוע טראומטי לשחזר את האירוע בכל הזדמנות באופן מתאים בכל תג ותו ? דומה שהתשובה לכך שלילית. דווקא אותו עד, שדבק כל העת בגרסה אחת בכל ההזדמנויות, עדותו חשודה בעיני, שכן לטעמי בתיאור של אירוע מסוים עשויות להתקבל מפי העדים להתרחשותו או אף מן המעורבים בו עדויות שאינן תואמות זו את זו בכל תג ותו, בייחוד כאשר האירוע מתרחש כהרף עין. חוסר התאמה כזה, אין בו בהכרח כדי להוביל למסקנה כי לא ניתן לסמוך עליהן או על אחת מהן, אם שוכנע בית המשפט כי מדובר בעדים מהימנים ובעדות שאינה מוטה ובמקרה כזה רשאי בית המשפט לדלות מתוך אותן העדויות תשתית עובדתית שתהא מוצקה דיה לשמש בסיס לממצאים ולמסקנות בהכרעתו. בעניין זה אני מפנה אל דברי בית המשפט בע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) 302 (1993): " נסיון החיים מלמד שנדירים המקרים בהם אין בתום עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי-דיוק, שיכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם, בדרך כלל שלא מדעת, ולעתים אף מדעת- במיוחד מקום שהמדובר בעדות שנמסרה זמן רב לאחר האירוע עצמו.... סתירה כשלעצמה איננה חייבת להוליך לשלילת דברי העדות אם יש הסבר סביר לסתירה... יש לעולם חשיבות לעקביות תיאוריו של עד. לצורך כך ניתן לפנות גם לנושאים שהם שוליים לסוגיה שבמחלוקת..יחד עם זאת, יש לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה מבחינת חשיבותם היחסית במסכת אירועים שלמה...".( ההדגשות שלי ח.י).

בבואנו להעריך מהימנות עדים, יש לזכור כי לצד העד השקרן, ניתן למצוא את העד שעיקר גרסתו אמת אך הוא מתבל את דבריו בשקרים או בדברים שלו עצמו אין ידיעה אודותיהם. בית המשפט העליון עמד על כך בד"נ 3081/91 - אחמד מזייר קוזלי ו-4 אח' נ' מדינת ישראל . פ"ד מה(4), 441 :" נסיון החיים והנסיון השיפוטי מלמדים שגם השקרן כולל בדבריו קטעי אמת, וכי גם דובר שעיקרי דבריו אמת מטבל דבריו לפעמים באמירה שאינה אמת, ועל בית המשפט לנסות ולהפריד בין אלו לאלו. הסינון וההפרדה בין חלקים אלה הוא מן המלאכות המקובלות על בית המשפט".

בת"א (חיפה) 1130/05 - אבו סבית סאלם ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א. תק-מח 2008(2), 1405 נדונה בהרחבה סוגית העד השקרן מזוויות שונות וכב' השופט יצחק עמית הקשה בשאלה מה מביא עד לשקר או לומר דברים לא נכונים? הנושא ראוי למחקר בפני עצמו משיב כב' השופט עמית: " אומר בקצרה כי הסיבות לכך רבות ומגוונות ולא אתיימר למצותן. יש שהעד אינו זוכר וטועה בתשובתו. יש שהעד מבקש לרצות את השואל או להוכיח כי הוא יודע את כל התשובות, ולכן הוא מספר גם על דברים שלא ראה במו עיניו. לעיתים מתערבבים הדברים שראה העד עם דברים ששמע מאחרים במועד מאוחר יותר. לעיתים העד משקר כדי להרחיק ממנו חשד שהוא משקר בדברים אחרים, או כדי להרחיק ממנו חשד שתיאם את עדותו עם אחרים או שמקור ידיעתו הוא מאחרים. לעיתים העד משיב באופן לקוני, מבלי לטרוח להבהיר דבריו. זאת, מאחר שהוא מבקש להסתיר דברים שאינם קשורים לנושא המשפט, לעיתים מתוך חשדנות בסיסית ומתוך מגמה של "לחסוך במידע". יש והעד סר פנים וזעף, בשל החקירה המכבידה עליו או מכעיסה אותו מאחר שמפקפקים ביושרו. קיצורו של דבר - לא כל עד שמשקר או טועה בחלקים מעדותו, יש לקבוע כי אינו דובר אמת בגרסתו המרכזית".

כדי להפיס את דעתה של הנתבעת, הגם אם נאמץ את הנטען בסעיף 14 לסיכומים מטעמה ונקבע, כי הנפילה של התובעת לא אירעה כפי טענתה בכתב התביעה ובתצהיר עדותה על המדרגות עצמן ובמהלך הירידה אלא עוד לפני שהציבה את רגלה על המדרגות וכי התובעת נפלה מהמשטח העליון שמעל גרם המדרגות, בין כך ובין כך, עדין נתון זה דר בכפיפה אחת עם הקביעה שעל הנתבעת מוטלת אחריות לקרות התאונה.